דף הבית  |  דולה  |  טיפולי גוף  |  אודות  |  צור קשר  
בעולם שבו מתייחסים ללידה מצד אחד בהיסטריה רפואית ומצד שני בהתיפיפות ניו-אייג'ית, את עזרת לי להתכונן ללידה בצורה פשוטה, בוגרת, נשית ומלאת אמת...

כמה חודשים לתוך ההריון אני ובעלי התחלנו לדבר על הלידה. הסתבר לי שהוא רואה את הלידה כאירוע רומנטי, שיא הזוגיות שלנו. בדמיונו אנחנו נמצאים בחדר חשוך, מלא נרות, מתנשקים ומסתכלים זה בעיניו של זו בערגה תוך כדי הצירים. וואו, כמה שזה עיצבן אותי. הייתי נוכחת בשתי לידות בעבר וזו לא ממש היתה התמונה שראיתי. בתוכי פנימה הרגשתי שאני בכלל מעדיפה שהוא לא יהיה שם. הרגשתי שהוא בא לשם בשביל החוויה, ולא בשביל לתמוך בי בכל דרך שנראית לי, ולאו דווקא לו. הרגשתי שאין לו אינטואיציה מספיק חזקה איך לתמוך בי בלידה. על כל החששות האלה כמעט ולא דיברנו עד שהגענו לקורס ההכנה ללידה של מירב. למעשה מה ששיכנע אותי מיידית להירשם לקורס היה שמירב אמרה שעובדים הרבה על תיאום ציפיות בין בני הזוג. אם נקצר את הסיפור, בזכות הקורס היינו מוכנים (כמה שאפשר) נפשית. דיברנו על הפערים בינינו, פתחנו את כל הפחדים, גם הזוגיים וגם הפחדים שלי בעקבות סיפורים משפחתיים ואולי אפילו כזכר מהלידה שלי. מירב עזרה לי לחשוב מי אני רוצה שילווה אותי בלידה ואיפה אני רוצה ללדת. היא גם עזרה לי להעביר את חודשי ההריון האחרונים ביותר מודעות והתייחסות טובה לגוף שלי. זה אולי נשמע כמו סיסמא, אבל כשמירב נתנה לי שעורי בית ללכת על החוף, עם הרגליים בתוך המים, למשל, כל השבוע שלי כבר נראה אחרת ויותר רענן. באחד הפורומים להריון ראיתי שמישהי רשמה שלחדר הלידה כדאי להביא את קלסר הקורס. זה כל-כך הצחיק אותי. כשהגיע היום המיוחל, לא "פתחתי את הקלסר" כדי להשתמש בחומר שלמדתי מהקורס. הידע היה שם, בתוכי, וליווה אותי בתהליך הסוער של הצירים והלידה, שהתרחשה, דרך אגב, אצל מיילדת פרטית. ומה קרה עם בעלי בסוף? טוב, הוא התחיל כשותף פעיל במסאז'ים וטיפול בי, אבל בשלב מסויים ביקשתי ממנו שיקח צעד אחורה כי הנוכחות שלו פשוט לא עזרה לי. הוא קיבל את זה בשמחה, ישב לצידנו ותמך בנו שעות בצורה פאסיבית, כשאחותי וחברה טובה מעסות ועוזרות פיזית. תודה רבה מירב, ושוב תודה. בעולם שבו מתייחסים ללידה מצד אחד בהיסטריה רפואית ומצד שני בהתייפייפות ניו-אייג'ית, את עזרת לי להתכונן ללידה בצורה פשוטה, בוגרת, נשית ומלאת אמת. דפנה תדמור